“בניוכיורק כבר הייתי מיליונר” סיפור חייו יוצא הדופן של נתן אלקנוביץ’: הצייר שהפורטרטים שלו — מגל גדות ועד אלביס — זוכים להצלחה בעולם, אבל הוא מעדיף לגור בדירה שכורה בכפרכסבא עם בן הזוג שלו, רקדן בלט איטלקי סמדר שיר | צילומים: יובל חן העבודות של הצייר נתן אלקנוביץ’ מוצגות בגלריות עילית ברחבי העולם, מככבות באוספים פרטיים של מביני עניין, אבל הוא מודה ביובש שאין באפשרותו לקנות אף אחת מהן. “בעשרים השנים האחרונות מכרו מאות אוריגינלים שלי, כל אחד במחיר מינימום של עשרת אלפים דולר, אבל אני מקבל רק שברי אחוזים מהסכום, כי יש הרבה ידיים של סוכנים בדרך, וכל מי שהיה חלק מהמכירה דואג להפריש נתח לכיסו הפרטי. ברור שזה מתסכל, אבל ככה עובד השוק הבינלאומי”. בעוד בעולם יש ביקוש ער לעבודות שלו, בארץ לא ממש שמעו עליו. “את המשפט ‘אין נביא בעירו’ המציאו עליי”, אומר אלקנוביץ’, 52, שזכה כבר ארבע פעמים בפרס האקדמיה הישראלית לקולנוע ולטלוויזיה על עיצוב תלבושות (“אחד העם 101”, “הבורר”, “מוכרחים להיות שמח” ו”היה או לא היה”), ונחשב לאחד הבכירים בתעשייה, אבל הציורים שלו עדיין לא זכו אצלנו בהכרת הממסד. “המוזיאונים הישראליים עוד לא פתחו לי את הדלת, אפילו לאגודת הציירים והפסלים סירבו לקבל אותי. בכל מקום שואלים אותי איפה למדתי ציור, וכשאני מספר שלא למדתי לא נותנים לי חותמת הכשר. בחו”ל לא שואלים שאלות. אם העבודה טובה ויפה — היא נמכרת. אם הייתי גר בארצותכהברית כבר הייתי מיליונר, אבל אני אוהב את ישראל. אז נכון, נאלצתי להיפרד מתלכאביב בגלל שיקולי תקציב, אבל בכפרכסבא מאירים פנים לגייז”. בדירה השכורה שלו ושל בן הזוג שלו בכפרכסבא, על קיר אחד תלויות עבודות שלו מ”סדרת ילדות” ומהקיר הסמוך נשקפים מרילין מונרו, אלברט איינשטיין, אלביס ומייקל ג’קסון, השייכים לסדרת “האייקונים שלי”. סדרת “רחובות תלכאביב” כוללת פורטרטים של אישים (רבין, ז’בוטינסקי, ביאליק), אבל הכי הוא מתגעגע לפורטרט שנתן במתנה לגל גדות. “עיצבתי את התלבושות לסרט ‘שושנה חלוץ מרכזי’ שבו היא שיחקה, ועמדנו ביחד בחדר האיפור כשהיא קיבלה את שיחת הטלפון שבישרה על בחירתה ל’וונדר וומן’. על הציור שלה התזתי אבני סברובסקי כדי לתת לו גלאם”. אפרופו גלאם, אנחנו נפגשים בשבוע של חג המולד, ומתחת לעץ האשוח המרהיב והעמוס בקישוטים שניצב במרכז הסלון הביתי מנמנמים שני חתולים שמנמנים, מאתיס ורומיאו, לצד חנוכייה מסורתית. בן זוגו של אלקנוביץ’ כבר שבע שנים הוא רוסריו ניסטיקו, רקדן בלט איטלקי שצעיר ממנו בעשרים שנה, שניהם עונדים טבעות נישואים ומגדלים בארבע שפות (עברית, איטלקית, אנגלית וקמצוץ של רוסית) את מיכאל המתוק שמתיז חיוכים לכל עבר. מיום שנולד בלוסכאנג’לס, לפני עשרה חודשים, הם לא נעזרו במטפלת ומגדלים אותו בכוחות עצמם.
